רב"ט יעקב אבבי
פלוגת מפקדה גדוד 599
יעקב (כושי), בן מרים ועובדיה, נולד ביום כ"ח בכסלו תשי"א (7.12.1950) במושב אלקוש שבגליל וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם ויתקין ברמת-אליהו שבראשון-לציון. יעקב היה חבר בבית-הנוער ברמת-אליהו, השתתף בפעילותיו והיה חביב על חבריו ועל מדריכיו. עיר מגוריו, ראשון-לציון, קירבה את יעקב אל הים, שלחופו היא שוכנת. הוא למד לאהוב את הים ולהתמודד עם הסכנות הצפונות בו, כאשר נחלץ פעמים רבות להצלתם של טובעים. בשחייה ראה עיסוק ספורטיבי ומקצועי כאחד , והקדיש לה את מירב זמנו. חשיפתו הממושכת לשמש, שהשחימה את עורו, העניקה לו את הכינוי "כושי". "כושי" היה עליז ואופטימי, אהב להתבדח ולא אמר נואש גם במצבים קשים. היו לו חיוך שובה לבבות וקול ערב. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, דאג למשפחתו, עזר בפרנסתה ובטיפול באחיו הקטנים ממנו.
יעקב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968. ולאחר שהשתלם בקורס נהגים, הוצב ליחידת מחנה מטכ"ל. לאחר שסיים את תקופת השירות הסדיר בצה"ל, נקרא לתקופות של שירות מילואים, הועבר לחיל-השיריון ונשלח לקורס נהגי-זחל"מים
.
הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, גילה מסירות ודבקות במטרה והצטיין במזגו הטוב. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לכתוב הביתה מכתבים עליזים, מעוטרים בציורים ומשובצים בבדיחות. במלחמת יום-הכיפורים, ביום כ"ב תשרי תשל"ד (18/10/1973), ביקש מפקדו מתנדב מהגדוד, שיסכים לנסוע ראשון במשאית טעונה בתחמושת. איש לא התנדב ואז קם יעקב והתנדב, באומרו שאין ברצונו להשיב את פני מפקדו ריקם, ונהג במשאית התחמושת בקרב הפריצה לגדה המערבית, בציר "טרטור", ליד תעלת-סואץ. המשאית נפגעה באש הארטילריה המצרית והתפוצצה והוא נהרג. על מעשהו זכה לציון לשבח מטעם הרמטכ"ל. תחילה נחשב לנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון
.
השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. ולאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי
.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תמיד נזכור את עוז רוחו ואומץ לבו ואת רוח ההתנדבות, שדבקה בכל מעשיו של יעקב"