סמ"ר יוסף גרסיאני
פלוגה ל גדוד 257
יוסף (יוסי, ג'ו), בן אסתר ושמואל, נולד ביום ט"ו באלול תשי"א (16.9.1951) ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר היסודי "רשפון" בכפר שמריהו. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" בנתניה וב"אורט יד סינגלובסקי" בתל-אביב. יוסף היה תלמיד טוב ואהוב על מוריו ועל חבריו, הוא היה חבר בתנועת הצופים, היה חובב ספורט וחבר ב"מכבי". כן היה חובב צילום והקדיש מזמנו לתחביב זה. יוסי היה חברותי, חביב ואהוב על כל ידידיו. הם רחשו לו אמון רב, העריכוהו מאוד וכיבדוהו, שכן היה ידיד מסור ורע נאמן, הצטיין באורך-רוח ובסבלנות והיה מוכן תמיד לעזור בעצה ובמעשה לכל אדם. בשקט הנפשי שלו ובעדינותו השרה שלווה על סביבותיו ובחוש ההומור שלו ידע לעודד ולשעשע. הוא היה איש שיחה נעים וידע לדבר בהיגיון ובטעם. בחור ישר היה, בעל מצפון, נבון ומהיר תפיסה. כל דבר שעשה - עשה ביסודיות ומתוך שאיפה לשלמות. הוא היה בעל מרץ רב. בעל יוזמה ודייקן, כבן וכאח היה מסור וטוב, כיבד את הוריו והתחשב בהם. אהב את אחותו ודאג לה. יוסף גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" ובקורס למפקדי טנק "פאטון" והוענקו לו בהם ציונים גבוהים. הוא היה חייל טוב וממושמע, אחראי ומסור לתפקידו, וכמפקד דאג לפקודיו. הוא השתתף בפעילות מבצעית עם יחידתו והוענק לו "אות השירות המבצעי". הוא התחשב בהוריו וכדי שלא להדאיגם, לא סיפר להם על קשיים ועל סכנות שעבר בפעילות המבצעית. במלחמת יום הכיפורים השתתף יוסי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), נפל בקרב בתחנת הרכבת שליד סרפאום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נפלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על שגילה אומץ לב, רוח מנהיגות ואחוות לוחמים, ציין אותו מפקד אוגדתו לשבח, וזה תיאור המעשה: "ביום 17 באוקטובר 1973 שימש סמל-ראשון יוסף גרסיאני ז"ל נהג בטנק מפקד המחלקה, טנק זה נע בראש כוח צנחנים, שעסק בטיהור אזור החייץ שממערב לתעלה. כאשר נמשכה התנועה, נפגע צריח הטנק ואנשי צוותו נפצעו. הפצועים פונו לתוך מבנה. הם שהו בו זמן רב ללא מים ומצבם החמיר. סמל-ראשון יוסף גרסיאני ז"ל, שהתנדב להביא מים, רץ תחת אש אל הטנק הפגוע, הוציא מיכל מים מתוכו ובדרכו לשוב נפגע ונפל". בימי המלחמה כתב יומן ובו תיאר, יום אחר יום, את הקרבות שלחם בהם, את החיילים שפגש בהם, את המראות הקשים של הנופלים ושל הנפגעים. אחר נופלו נמצא היומן בכליו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף מילא את תפקידו במסירות ותוך דבקות במטרה".